האנתולוגיה "וינה 1900 – פריחה על סיפה של תהום" (עורכות: ד"ר שרון גורדון וד"ר רינה פלד) מציגה את וינה, בירת האימפריה האוסטרו-הונגרית בשלהי המאה ה-19, כאחד מהמרכזים שהצמיחו ועיצבו, לטוב ולרע, את המאה ה-20
האנתולוגיה מתמקדת בהשפעותיה על עיצוב זהויות קולקטיביות, תפיסות עולם ונפשו של האינדיבידואל באותה העת. פרסום האנתולוגיה בשנת 2019 בהוצאת כרמל הירושלמית התאפשרה בזכות תמיכה נדיבה של "לוין אמנות חברה ותרבות", אותה הקים איש ההשקעות ואספן האמנות עופר לוין.
לרבים המחשבה על וינה נוטה להתחבר לטעם המתוק של אפל-שטרודל וזאכר טארט, אבל העיר רחוקה מלהסתכם בדברי מאפה קלאסיים. בשנים הקריטיות שבין סוף המאה ה-19 לבין פרוץ מלחמת העולם הראשונה, וינה היתה בירה רבגונית של קיסרות מרובת מוצאים אתניים ולאומיים, מוקד למהגרים ממגוון קבוצות דתיות ואתניות, ואבטיפוס של עירוניות מודרנית.
באותה עת הנצה ופרחה בוינה תרבות גבוהה ומתוחכמת, חדשנית ותזזיתית – המוזיקה של גוסטב מאהלר וארנולד שנברג, הציורים של גוסטב קלימט ואגון שילה, הארכיטקטורה של אדולף לוס, הספרות של ארתור שניצלר והפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד. על רקע הפריצה התרבותית והכלכלית חסרת התקדים שהיהודים חוו בוינה, והתעוררות התנועות הלאומיות ברחבי אירופה, נולדה שם גם הכתיבה החזונית של תאודור הרצל וצמחה הציונות המדינית.
מאידך גיסא, היו לה לוינה גם צדדים אפלים ומסוכנים. ההתנקשות בארכידוכס פרנץ פרדיננד, יורש העצר של קיסרות אוסטריה ובאשתו סופיה דוכסית הוהנברג בידי גברילו פרינציפ, והאנטישמיות שגדלה בה פרא; אלה ועוד היו צללים שעלו וכיסו עד מהרה את אירופה ואת העולם כולו.
האנתולוגיה הינה פרויקט נוסף שהתאפשר הודות לחסות "לוין אמנות, חברה ותרבות", אשר הוקמה על ידי עופר לוין, אסטרטג פיננסי ואספן אמנות.
